החלטה בתיק מ"ת 40012-01-12

בפני בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים כנגדם.נגד המשיבים הוגש כתב אישום הכולל שלושה אישומים.

על פי המיוחס לכלל המשיבים באישום הראשון- בתאריך 14.11.11 קשרו ביניהם קשר לתקוף את סבי חטיב, הגיעו למסעדת "אווזי הזהב" בבאר שבע, בה שהה באותה עת חטיב וניגשו לשולחן בו ישב. בהמשך קם חטיב והתלווה למשיבים אל מחוץ למסעדה. המשיבים הובילוהו לפינת רחוב סמוכה, שם היכה המשיב 1 את חטיב בפניו כשבאותה העת החזיקו המשיבים 2 ו-3 בידיהם במכשירים חדים. כתוצאה מהמכה נפל חטיב ולאחר מכן נמלט בריצה מהמקום.

בגין אישום זה יוחס למשיבים עבירות של קשירת קשר לפשע ותקיפה בנסיבות מחמירות.

על פי המתואר באישום השני לכתב האישום, יוחסה למשיב 1 עבירת סחיטה באיומים בכך שבתאריכים 06.07.11 ו- 08.07.11 יצר קשר טלפוני עם אריה מנחמוב, אשר חייב לו כסף ואיים עליו בפגיעה שלא כדין בגופו על מנת להניעו לשלם לו את חובו.

על פי המתואר באישום השלישי המיוחס למשיב 2, בתאריך 04.12.11 תיווך המשיב בין דקל אוחיון לבין דודו גבאי לשם ביצוע עסקת סחר בסם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 2.1 גרם, אותו החדיר גבאי לבית הסוהר לאחר שחזר מחופשה בה שהה.

טיעוני ב"כ הצדדים:

אשר לראיות המיוחסות למשיבים באישום הראשון:

ב"כ המשיב 1 טען כי אין בחומר החקירה ראיות הנוגעות לעבירת קשירת הקשר.

אשר לתקיפה בנסיבות מחמירות- ב"כ המשיב 1 לא חלק על כך שהמשיבים היו במועד האירוע במסעדה ויצאו יחד עם המתלונן (חטיב) לשוחח מחוץ למסעדה. אולם נטען כי לא בוצעה כל תקיפה וכי אילו היה המתלונן מותקף, יש לצפות כי היה מופיע על גופו סימן אולם לא היו סימני חבלה על גופו של המתלונן. יתירה מכך, המתלונן עצמו הכחיש כי הותקף. הראיה היחידה המסבכת את המשיב בעבירה הינה עדותו של אם המתלונן אשר שוחחה, לדבריה, עם המתלונן בסמוך לאירוע בנוגע לאירוע התקיפה.

ב"כ המשיב 1 טען כי מדובר בעדות מפי השמועה ולא באמרת קורבן בסמוך לאירוע כפי שטענה המבקשת וזאת על רקע עדות האם לפיה שמעה את הדברים מפי ביתה- אחות המתלונן ולא מהמתלונן עצמו.

עוד נטען כי אין כל אינדיקציה לכך שהמשיבים החזיקו במכשירים חדים כפי המיוחס להם בכתב האישום וזאת בהסתמך על עדות האם אשר הזכירה בעדותה "שפיצים" ולא דוקרנים או סכינים.

בנוסף, עדותה של האם עומדת בניגוד למצולם במצלמות האבטחה, אשר מצפייה בהן עולה כי לא ניתן לראות את המשיב בורח לעבר המצלמות או את המשיב 1 מכה את המתלונן. בצד דברים אלו העלה מספר טענות כלליות הנוגעות לכך שהמשטרה "מחפשת" את המשיב ואלמלא היה מדובר במשיב כלל לא הייתה מוגשת בקשת מעצר וכי החקירה נוהלה באופן דורסני גם כלפי המתלונן ועדים אחרים והכל על מנת להשיג ראיות נגד המשיב. אשר לאישום השני, ב"כ המשיב 1 לא חלק על כך שהמתלונן חייב למשיב 1 סכום כסף. עם זאת, נטען כי מדובר במתלונן שהינו עבריין, מהמר כפייתי  אשר העיד בעצמו כי לא חש מאוים ע"י המשיב.

אשר לשיחות ה"איום" המיוחסות למשיב - נטען כי מבחינת זיהוי קולו של המשיב, הרי שהראיות הנוגעות בעניין זה מסתמכות על בסיס עדות המתלונן בלבד, אשר זיהה את המשיב כאדם ששוחח עימו.

אשר לתוכן השיחות עצמן- נטען כי זהו סגנון דיבורו הרגיל של המשיב וכי לא ניתן לייחס לו כוונה פלילית בגין הדברים שאמר.

עוד נטען כי המשיב לא הגיע לבית המתלונן על מנת לגבות את חובו, חרף דבריו כי יעשה זאת והדבר מעיד על כך שלא הייתה לו כוונה לממש את איומיו אלא כוונתו הייתה לזרז את המתלונן להשיב לו את כספו. כמו כן, המשיב לא קיים עם המתלונן שיחות "איום" נוספות ואף מכך ניתן ללמוד שלא הייתה לו כוונה לפגוע במתלונן. בהקשר לדברים אלו ציין ב"כ המשיב כי ממועד האיומים לכאורה ועד למועד מעצרו של המשיב חלפו כשבעה חודשים, כאשר במהלך כל אותה תקופה לא נעשה ניסיון לפגוע במתלונן.

אשר לפסיקה בעבירה נשוא כתב האישום- ב"כ המשיב טען כי הפסיקה הרווחת כיום הינה כי בעבירות סחיטה שאיומים שאין בהן אלמנט של אלימות, ניתן לשחרר לחלופת מעצר, אף ללא תסקיר.

במקרה דנן, לגישת ב"כ המשיב ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב, אף בשים לב לעברו הפלילי שאינו מכביד .

ב"כ המשיב 2- טען לעניין האישומים 1 ו-3 המיוחסים למשיב 2 :

ראשית, נטען כי אין כל קשר בין האישומים וכי שילובם בכתב אישום אחד נעשה על מנת להכפיש את המשיב 2 ולהעצים את חומרת המעשים המיוחסים לו, בהתחשב בכך שכל אישום לבדו, אין בו די בכדי להביא למעצרו. מסקנה זו עולה, לטענת ב"כ המשיב, אף על רקע הזמן שחלף ממועד ביצוע עבירת הסמים לכאורה ועד למועד הגשת כתב האישום.